המאבק בין הבוחרים למחרימים שב והסלים לקראת הבחירות. הבוחרים טוענים כפי שטענו בעבר, כאשר המדינה במצב רוח רע, בחירת נשיא מתון תסייע למתן את המצב ולהקל על הלחצים הכלכליים והפוליטיים.. מנגד, המחרימים סבורים כי הבחירות לנשיאות הרפובליקה האסלאמית — בנוסף להיותו סיעתי וסגור, שלושים ומשהו בוצעו במרמה, ובסבב האחרון הוא נערך בסדר גמור, במחיר דמם של כמה מאות איראנים. — היא חסרה את המינימום הנדרש להשתתפות העם, ולפיכך אין להשתתפות בבחירות כאלה כל תוצאה אחרת מלבד מתן לגיטימציה עממית למערכת האסלאמית..
הן הבוחרים והן המחרימים סבורים כי דעותיהם שלהם עדיפות על אלה של הצד השני וכי אופוזיציהם אינם מבינים את המצב הנוכחי במדינה או שהם בוגדניים ומוטים מיסודם.. שני הצדדים מאמינים כי השתתפותם או אי השתתפותם תהיה פעולה פוליטית גדולה שתהיה לה השפעה עצומה על עתיד המדינה.. הבוחרים מתעקשים שההצבעה למועמד המועדף עליהם מזיקה לריבונות משום שמועמד האופוזיציה אינו יכול לנצח.. גם המחרימים סבורים שהצבעתם אינה נושאת פרי בנוסף למערכת הכבוד והסמכות. (כוח לגיטימי) לתת, מה שחסר היום.. מה שהופך את כל חילוקי הדעות הללו לחסרי משמעות הוא החזרה עליהם שוב ושוב לאורך השנים.. הבוחרים הצביעו למועמדיהם בתקופות שונות בתקווה לשינוי, והמחרימים החרימו את הבחירות בתקופות שונות, ובסופו של דבר מצבה של ארצנו החמיר מיום ליום.. לא הצבעת הבוחרים הביאה לשינוי משמעותי במצב מולדתנו בעשורים האחרונים, וגם החרמת הבחירות לא הצליחה להתיר את קשרי האומה.. הבחירות במערכת האסלאמית הן תופעה טריוויאלית ובמקרה הטוב המאבק בין המאפיה בתוך המעצמה על משאבים נוספים, שהשתתפות או אי-השתתפות בהם לא יובילו לשינוי משמעותי בזכות עצמה.. אנחנו לא יכולים לקוות לחזור על אותה התנהגות באותם תנאים במשך שנים ועשורים ולקבל תוצאות שונות..