הינדי סוגד לפרה.. התמונה היא במרחב הציבורי. מקור: defence.pk

תקופת הלימודים שלי באיראן עדיין לא הייתה התופעה של אכילת סנדוויץ' ממשלתית, ושתינו את הסנדוויץ' בבטחה וללא חשש לקלון.. עוגות וכריכים היו מצרכים בסיסיים של זמננו, אשר כמה קראו בצחוק "משתיקי קול". משתיקי הקול האלה נשארו מוזרים בימים שבהם היו לנו שיעורים מבוקר עד ערב, או בימי הרמדאן. אני זוכר שקניתי אחד כזה בארוחת הצהריים יום אחד לפני שבע או שמונה שנים, וצמתי במקום די בודד.. ג'נטלמן ניגש אלי עם מראה מסודר למדי ושאל: "אתה לא יודע שזה רמדאן ושאתה לא צריך לצום?" אמרתי, "כן, אני יודע, אבל לא כולם חושבים כמוהו, ויש כאלה שלא צמים כמוני".. אבל אתה חייב לכבד את דעתי, הוא אמר.! אמרתי שאתם צריכים לכבד את דעתי ואת דעתם של אחרים כמוני! הוא אמר: "זו המדינה האסלאמית ורוב האנשים צמים ובגלל שהם צמים הרבה, אז דעתי עדיפה".. עניתי שאם כן, מספר התומכים באמונה לא יוכיח שהיא נכונה, וההפך לא יוכח כנכון.. הוא אמר, "אם אתה מאמין בדמוקרטיה, אתה לא צריך לצום".. ראיתי את ההמולה שהנחתי לפניו את שאריות העוגה והסנדוויצ'ים.. למעשה, הייתי כל כך רעב שאם המכונית הייתה מגיעה הייתי מטפל קודם בעוגה ובכריכים, ואז הייתי הולך למכחישים..