תג: ארזי עדן

קראתי לאחרונה כמה דברים: האם עלינו להתנגד להמשך כליאתו הבלתי חוקית של מוסוי? האם אנחנו, אלה שלא ראו שום דבר זהב בחומייני ובתקופתו, קבוצה שאינה מאמינה בעקרונותיה ובתכונותיה של השיטה האסלאמית ואינה הוזה לרפורמותיה, מחויבים להגן על זכויותיהם של המנהיגים הרפורמיסטיים? כשהנחש מוטל — אדם שאומר שהוא מאמין בעיקרון של המערכת — המעצר הופך לבלתי חוקי ובהתנהגות לא הגיונית להזמין את אכבר האשמי למועמדותו של מושא שביתת הרעב — התירוץ האחרון לאסיר חסר הגנה להשיג את זכויותיו הבסיסיות ביותר במחיר חייו. — האם עלינו להתנגד למאסר הבלתי חוקי הזה או להתבדח עבורו בשיתוף עם המערכת האסלאמית ולשלוח אותו לבלטרין לטובתו?

אבולפזל עבידיני הוא עיתונאי וחבר במפלגה הפאן-איראנית, שנידון ל-12 שנות מאסר בגין הפצת תעמולה נגד המשטר. בהתחלה החזיקו אותו בכלא אחוואז. באותה תקופה הוא הוכה מספר פעמים על ידי רשויות הכלא והאסירים הערבים המפרקים; עד שבשנים רבות של מאמצים ב- 89 הועבר לכלא אווין בטהראן.

שנה שעברה קרה מקרה בכניסה 350 אווין, שפגעה בחייהם של כמה אסירים פוליטיים באגף זה, כולל אבולפזל עאבדיני.. הסיפור קשור למותו של בלוגר צעיר מהמעמד העובד של החברה. — כמו אבולפזל עצמו. — שעונה על ידי פקידי הכלא ולאחר התעללות רבה נהרג.. שמו של הבלוגר הזה היה סתאר בהשתי, ולא הייתה לו שום עבירה מלבד בלוגינג והבעת דעותיו.. בהשתי עונה ומת תחת עינויים.. בניגוד לציפיות הרוצחים, החברה הגיבה בחריפות למקרה זה; ולמרות שב"רפובליקה האסלאמית" אין דבר כזה כבוד; רצח סתאר בהשתי בסופו של דבר פגע במשטר..

בשביל ארזי עדן:

בימים אלה, כאשר החמלה האסלאמית כמו שאר העניינים בבתי הכלא של המשטר, תחת חסות חכמתו של מנהיג המוסלמים בעולם, עברה שינויים יסודיים, גם שיטת הענישה של בלוגרים השתנתה באופן מהותי.. پیشتر مرسوم بود که اهل ایمان برای حفظ نظام، بیضه اسلام را در درون زندانها و از داخل شلوارها به ماتحت مخالفان سیاسی نظام اسلامی بتپانند؛ یک چند صباحی زندانی مادر مرده را می بردند شکنجه می کردند یا در مواردی آزار جنسی می دادند، پس از مدتی که قوانین شریعت به خوبی اجرا شد، لاشه ی نیمه جانش را بیرون می دادند تا جای خود را به یک بینوای دیگر بدهد.

עם זאת, אתה, סטאר, היית מהחריגים; לקחו אותך מההתחלה כדי שלא יחזירו אותך.. עבור זה לא ביקשו אפילו סיבה; איזו סיבה ברורה יותר ואיזה פשע נורא יותר מאהבת המולדת ורצון לחירות? במיוחד בחברה שבנויה על חנופה ושבח; חברה שבה מנהיגיה שולטים בעזרת בגידה, טיפשות ואמונות תפלות של ההמונים.. האם עד היום מישהו שאל או אמור לשאול מדוע רצח צריך סיבה? האם מותו של אדם במדינתנו חשוב כל כך שיבקשו עבורו פסק דין ושופט ובית משפט?

אבל בינינו, סטאר היקר, הלכת ושוחררת.. קודם כל השתחררת מאותם שקרנים ורמאים. לאחר מכן שוחררת מידי סבזלהי, רזוי ושהאלי של מדינתנו.. מעם שאינו מבין את ההבדל בין לחם לחירות וכבוד עצמי; מהחברה שלנו שאינה יודעת את ההבדל בין מעלה לרעה; שוחררת מידי אנשים כמונו, מלאי טענות.. סאטאר ג'אן, מזל טוב על החופש שלך.