זיופים BBC 1; שפה אנגלית מאז ומתמיד שהשפה נפוץ של האיראנים

לפי המסמכים שפורסמו אתר האינטרנט של ויטקילייס ממשלת אנגליה, יחד עם סוכנויות הביון, ישראל, ערב הסעודית ואפילו פקיסטן תומכים בפרישה האיראנית. (הפוסט הזה . לראות לאורך כל המאנאבאש). על פי הדיפלומטיה הדיפלומטית של האו ם, בנוסף לתמיכה ישירה, בעלות של מיליוני דולרים, עם שם זכויות האדם וברוב ארגוני זכויות האדם, אין זה מפתיע לדעת שרוב האנשים הפעילים כפעילי זכויות האדם והפרקליט של זכויות אתניות לעצמם . היכן שהם ממומנים.

כבר כמה שנים ש-BBC, הגוף הממשלתי של אנגליה, הקימה חלק בשם "המשקיפים אומרים" באתר הפארסי שלה וכמה מההפרדתנים המוכרים כותבים שם. למרות שאין לי גישה לטלוויזיה הפארסית של BBC; קראתי את התכנים הכי חסרי בושה ומכוערים נגד איראן באותו מספר שנים מהאתר של BBC פארסי. המצב הגיע לכך שאפילו יצרו בסיס משפטי להפרדת איראן; בעוד שאין שום זכות בשם זכות ההפרדה במסגרת זכות ההגדרה העצמית שהיא לחלוטין שקר חסר בושה. המשך המגמה הזו גרם לי להקים חלק נפרד בבלוג שלי כדי לעסוק בהכפשות ובזיופים של כתבות אלו.

הבי בי סי טוען שאין לו אחריות על כתיבתם של אחרים באתרו, טענה זו היא שקרית. כי הבי בי סי בוחר גם את הכותב וגם אחראי על פרסום המאמרים הללו. עד היום מספר פעמים הוסרו גם התגובות המכובדות שלי בחלק התגובות של המאמרים הללו, שאפרסם שתי דוגמאות שלא הייתה לי הזדמנות לפרסם קודם. הנושא המרכזי של כל המאמרים הללו הוא נושא שנקרא "עושק לאומי". . همانطور که پیشتر توضیح دادم؛ شاید هیچکدام از این مقالات به تنهایی اهمیتی نداشته باشد؛ اما رویه ای که این مطالب مجموعا در پیش می گیرند؛ نهایتا این توهم را به خواننده القا می کند که در ایران قومی به نام قوم فارس وجود دارد که به اشکال مختلف اقتصادی، اجتماعی، تاریخی، فرهنگی و زبانی حقوق اقوام دیگر را نقض می کند. برای اینکه از شیوه عملکرد و نحوه ی تاثیرگذاری رسانه ای مثل بی بی سی آگاه شویم؛ باید تا حدی با نحوه ی تبلیغات سیاسی و پروپگاندای رسانه های مدرن آشنایی داشته باشیم.

ב מאמר אחרון שכותב לאומני בשם שاهد עלווי פרסם, נטען : 1) הפרדתיות באיראן היא אשליה. 2) ادعای تاریخی بودن زبان فارسی به عنوان زبان مشترک ایرانیان بی معنی است چون این موضوع پیش از دوران معاصر نمی تواند مفهومی داشته باشد. 3) קבוצה מאוד קיצונית של פאן-איראניסטים וארים מתנגדת באופן כללי לכל סוג של פתיחות תרבותית המכוונת לשפות שאינן פרסיות באיראן ורואה בכך התנגדות לאינטרסים של איראן ונגד השפה הפרסית. 4) עניינים של הפרדה, ולא של עצמאות, בהתמודדות עם המצב הפוליטי הדמוקרטי, חירויות תרבותיות, לשוניות ושיקום מבנה הכוח הפוליטי בדרך לא מרכזית/פדרלית והבטחת זכותם של כולם להשתתף בכל רמות המשחק הפוליטי, מתעמעמים.

אם הפרדתיות באיראן הייתה אשליה, לפי מסמכים ממשלתיים אמריקאיים–שהופיעו מאוחר יותר באופן רשמי–ודיווחים של מדיה כמו הטלגרף או לה מונד, המדינות הללו לא היו מוציאות מיליוני דולרים באיראן כדי לקדם את האשליה הזו. אם זו הייתה אשליה, ממשלת אנגליה לא הייתה מעסיקה אנשים כדי לקדם שנאה לאומית באיראן. כמובן שעלווי מסביר את הנושא הזה טוב יותר בשורה האחרונה של כתיבתו. למעשה, לדעתו של עלווי ודומיו, אין הפרדתיות באיראן כי אלה שרוצים לקרוע את המדינה לחתיכות; אינם מפרידים אלא רוצים עצמאות.

במאמר זה נטען גם כי השפה הפרסית מעולם לא הייתה שפה משותפת של בני איראן, משום שאנשים שטוענים זאת אינם מבינים את המושג ההיסטורי של שפה, ושיחה על שפה משותפת לפני הקמת המדינה הלאומית המודרנית היא בעצם חסרת משמעות.! معلوم نیست گفتگو از زبان مشترک پیش از دوران مدرن به چه علت بی معنا است؟ دولتهای مدرن که در قرون هجده و نوزده پدید آمدند و مفاهیمی مانند ملیت چه ربطی به زبان مشترک با پیشینه ی صدها و هزاران سال دارند؟ بر خلاف نویسنده ی بی بی سی، پروفسور آرنولد توینبی، زبانشناس برجسته انگلیسی، بر این باور است که زبان پارسی היה תמיד השפה המשותפת של האיראנים.

בנוסף לכך, אתר BBC פרסית מייחס לפאן איראניסטים גם קיצוניות; מבלי לתת לקבוצה הזו הזדמנות להגן על עצמה. התנהגות זו אינה רק בלתי אתית ובלתי הוגנת אלא גם נחשבת ללא מקצועית. הפאן-איראניסטים מעולם לא האמינו ששפות שאינן פרסיות צריכות להיות אסורות באיראן. ללמוד כל שפה חדשה הוא חלון לעולם חדש. לכל שפה, גם אם היא מוגבלת ומוזנחת, יש פלאים ועדינותים שאין בשפות אחרות. מבחינה זו, לימוד שפות שאינן פרסיות, על חשבון המדינה, לא רק שצריך להיות אפשרי עבור העמים; אלא גם שאר האיראנים צריכים להיות מסוגלים ללמוד את השפות הנפוצות באיראן. این موضوع نه تنها ایرادی ندارد که کمتر کسی هم با آن مخالف است؛ آنچه که ما با آن به شدت مخالفیم، اجباری شدن آموزش یک زبان، تضعیف زبان مشترک ایرانیان به عنوان میراث تاریخی همه ی اقوام ایرانی و نه فقط یک قوم (על המושג פרס/פרסי קראו את המאמר הטוב הזה .) ותלייה בחוט השפה האם כדי ליצור שנאה אתנית.

יש לי גם דבר מה לומר לאחיי היקרים מעמים איראניים. היום, כאשר עמנו סובל מדיכוי היסטורי על ידי המשטר האמידי; חירות כל האיראנים מכל עם תלויה בשיתוף הפעולה שלנו ובחירות כל אנשי איראן. מחרת איראן החופשית, כל איראני–כאזרח איראן (ולא כאזרח של עם ושבט אחד)–יש לו זכויות אנושיות ואזרחיות שצריכות להתממש ללא קשר לשייכות אתנית. הרפובליקה האסלאמית עושה עוול לכל בני איראן; אך העוול הזה כלפי כמה קבוצות הוא גדול יותר; עם זאת, אסור לשכוח שהבעיה העיקרית של העם האיראני היא הדיקטטורה ולא מי הוא כורדי, לורי או אזרי.

כמה מדינות זרות תכננו מהלכים של פירוק כדי להפעיל לחץ על המשטר האסלאמי ולדרוש כופר באיראן. הנושא הזה לא יוביל להתמוטטות איראן, אך הוא יכול ליצור מלחמות אתניות ושבטיות ושנאה אתנית באיראן; דבר שלא היה עד היום באיראן. לא קשה להבין שאם ממשלת אנגליה והתקשורת הממשלתית שלה היו דואגות לתמוך בזכויות אתניות; הן יכלו להראות את החסד הזה כלפי האירים והסקוטים ולא שבמצב הכלכלי הגרוע ביותר שיש להם היום; יוציאו מיליוני פאונד על שידור תוכניותיהם בפרסית.

טקסט התגובה שביבי סי סי צנזרו ולא פרסמו:

הערות של אוסף זה בהחלט משקפות את עמדות BBC פרסית. אתם בוחרים את כותב המאמר שלכם ואת המאמר מפרסמים בעצמכם, לכן אתם בהחלט אחראים על מה שאתם מפרסמים.

לתת כינוי קיצוני מדי ל'פאן-איראניסטים' אינו הוגן (כי לקבוצה זו אין זכות שווה להגן על עצמה מפני ההאשמות של כותב המאמר.) וזה גם אינו עיתונאי ומקצועי. בנוסף, אתם ייחסתם לקבוצה זו "מאוד קיצונית" אמונה שאין לה מקור, על כך אומרים שהמניע הוא טיעון של איש קש. הסופר עצמו מחליט מי יחזיק באיזו אמונה ואז הוא מבקר את אותה אמונה.

החלק הזה גם הוא שגוי אם לא לומר שקרי: «…הטבעיות של בחירת השפה הפרסית כשפה משותפת לכל האיראנים…זהו הבנה לא היסטורית, משום שדיבור על שפה משותפת לפני הקמת המדינה הלאומית המודרנית, שהיא ייחודית לעולם המודרני ויש לה פחות ממאה שנה באיראן, הוא בעצם חסר משמעות ונובע מהשפעת תופעת חוסר הסנכרון ההיסטורי על המוח של המצהיר.

לדוגמה, כאן מדובר על הפרופסור ארנולד טוינבי:

ארנולד ג'. טוינבי, מחקר על ההיסטוריה,V, pp. 514-15

בעולם האיראני, לפני שהחל להיכנע לתהליך המערביזציה, השפה הפרסית החדשה, שעוצבה לצורת ספרות ביצירות אמנות עצומות…זכתה למעמד של לשון ביניים; ובמובן הרחב ביותר שלה, בסביבות המאה השש עשרה והשבע עשרה לספירה, טווחה בתפקיד זה התרחב, ללא הפסקה, על פני דרום-מזרח אירופה ודרום-מערב אסיה מהפאשאליק העות'מאני של בודה, שהוקם מתוך חורבות הממלכה הנוצרית המערבית של הונגריה לאחר הניצחון העות'מאני במוחץ

לתרגם: In the Iranic world, before it began to succumb to the process of Westernization, the New Persian language (This refers to the Persian language in the post-Islamic period.) which had been prevalent in prominent artistic works as a common language [הפרסים] was widespread.

את החלק האנגלי תוכלו לחפש בספריית גוגל.

אני שולח את ההערה הזו אך עד היום הרבה מההערות המכובדות שלי באתר זה נמחקו. אם גם זה יוסר, אני אשלח את כמה התגובות האלה למעלה. אבל אני מקווה שאתם מאמינים לפחות בעקרונות המינימליים של חופש הביטוי, ואם לא, אולי עדיף שתתחילו להאמין.