על שריפת הספרים של הערבים תקרא את זה ממני.. והספר. “שתי מאות של שתיקה” והמקורות של מה שבא אחריו וממנה הנה זה צוטט.:
במשך זמן רב, נושא שריפת הספרים והתנהגותם של ערבים עם התרבות האיראנית כבשו את דעתי, ולכן הייתי נחוש לעשות מחקר בתחום זה וניסיתי להשתמש במקורות אמינים ולהזכיר את דפי הספרים.. על הריגתם וביזה של איראנים במהלך הפלישה הערבית להיסטוריונים ערבים ואיראנים מפורסמים כמו : אבן ח'לדון , אלבלזרי , מסודי , אבן הישאם , אבן חאזם , בלאמי , סלאבי , שייס אדוי ו… כתובים בספרי ההיסטוריה. אחת הנפגעות המשפיעות ביותר הייתה השפה והתרבות של איראן. בשל גדולתה של ארצם, האיראנים נשאו בעול של מאות שנות שליטה על העולם והייתה בהם ציוויליזציה עתיקה, ומסיבה זו המדעים האינטלקטואליים היו גדולים ורחבים מאוד עבורם.
אבן ח'אלדון, הסוציולוג וההיסטוריון הערבי הדגוב והמדויק ביותר, מספר על שריפת הספר על ידי הערבים.: ( שתי מאות של שתיקה עמ' 98 )"כשסב''ב. אבי וואקאס הגיע למד'ן, הוא ראה שם הרבה ספרים.. הוא כתב ל"עומר ב. אל-ח'טאב" ושאל על הספרים האלה.. עומר כתב בתגובה שהוא זרק את כולם למים, שאם מה שיש בספרים האלה הוא מדריך, אלוהים שלח אלינו הדרכה, ואם אין שום טעות בספרים האלה, אלוהים הגן עלינו מפניהם.. לכן הם קשרו את כל הספרים במים או בדגים."
כמו כן, אבו ריהאן אל-בירוני בספר העבודות של אל-בקיה אן אל-כארון אל-ח'ליה (עמוד 35,36,48 ) כותב:"כאשר אבן המוסלמי סרדאר חג'אג' הלך לח'רזם בפעם השנייה ופתח אותו, מי שכתב את התסריט של ח'רזאמי וידע על ההיסטוריה, המדע והחדשות של העבר הלך מזנב הלהב והשמיד את הכוהנים והירבודנים של העם ללא הבחנה וספריהם נשרפו ונהרסו".